שרופה על אוזני המן עם שוקולד
הרגע חזרתי מ”לחמים” Breads Bakery בניו יורק), מקום טעים שמפורסם בבבקה שלו. קניתי תריסר אוזני המן עם שוקולד ומקלות גבינת גאודה.
הלקוחה שהייתה לפניי בתור התחילה להתלונן אחרי שנתפסה טועמת אוזן המן תוך כדי עמידה בתור. לדבריה, בסניף “לחמים” שבו היא רגילה לקנות, עושים טעימות.
לא הקופאי ולא הלקוחה היו מוכנים להתפשר. לחשתי לקופאי “חייך, פשוט חייך”, והוא רק הזעיף פנים עוד יותר. מנהלת החנות נקראה למקום ואישרה שבסניף הזה לא עושים טעימות.
בעבר, אירוע כזה היה ממש מפריע לי. תנו לאישה לטעום. אבל הפעם ראיתי קופאי רוסי שהתבקש לעשות משהו שלא התאים לו. בויסקנסון הידידותי, היו מזמינים את המנהל והוא היה מחלק טעימות לכולם. הפעם לא נסחפתי. רק התבוננתי. התסכול של האישה, ההתנגדות של הקופאי, הפער התרבותי הבלתי מדובר—שום דבר מזה לא היה שלי לשאת. יצאתי מהחנות ונענעתי בראשי.
למה אני שמה לב לדברים האלה? למה זה בכלל מעניין אותי?
ואז נזכרתי בשנים שבהן עבדתי כרופאה במדיסון, ויסקונסין. שם, אוזני המן לא היו בכל מקום. אם רציתי לקנות, הייתי צריכה לתכנן מראש—בטח שלא יכולתי להסתפק באוזני ההמן הבצקיות עם המשמש מהמאפייה של Grebe’s במילווקי.
המאפייה היחידה שמכרה אוזני המן במדיסון הייתה Manna Cafe.
אף אחד מהאנשים שעבדתי איתם לא היה יהודי. הבאתי את הקינוח סתם בשביל הכיף. לא ניסיתי ללמד אף אחד שום דבר.
הצורה עצמה כבר מעוררת סקרנות—אלה האוזניים של המן? כובע? ואגינה?
כל מי שעבד איתי זוכר אוזני המן.
בתל אביב, אוזני המן לא זקוקים להסבר. הם פשוט מופיעים בפורים, חלק ממרקם החיים. אפשר למצוא אותם בכל מקום, בטעמים המסורתיים—פרג, שזיף, משמש—אבל גם בגרסאות ישראליות מודרניות: שוקולד, ריבת חלב, קרמל. הבצק פריך, לא רך. אין צורך להציג, להסביר או להצדיק.
עזבתי את המאפייה תוך כדי נדנוד של רגשות: עצבנות מהאינטראקציה הלא ידידותית, רחמים עצמיים על כך שאולי זה הפורים האחרון שלי (קלף הסרטן, שתמיד מרחף), ואז—כמו משום מקום—הוסחה דעתי לחלוטין על ידי זוג נעלי בית ישנות שראיתי בחלון הראווה.
אני כבר לא עובדת במדיסון. הזמנים השתנו. ואת החיים ההם השארתי מאחור לפני שנים.
מה שלא ציפיתי לו הוא שבמציאות החילונית והתוססת של תל אביב, סמלים יהודיים נמצאים בכל מקום. אני לא צריכה להסביר את עצמי לאחרים. זו מסורת, לא דת.
לראשונה, לא נתתי לשום דבר—תסכולים, נוסטלגיה, אפילו אובדן—להשפיע עליי. רק שמתי לב. ואז המשכתי הלאה.
שבוע מתוק, ♡
ד”ר אנה 🌸🎗️או