מתאבלת על אובדן חיי חלום

חונקת חליטה מרה של עשבי תיבול סיניים, אני מתחילה את הניוזלטר הזה.

רבים מהמטופלים שלי פונים לטיפול כי הם מרגישים תקועים - לא מסוגלים לעבור מעבר לחוויות מאתגרות מעברם. מחקרים מצביעים על כך שרוב האנשים לא היו בוחרים לחיות מחדש את ילדותם או התבגרותם אם ניתנה להם ההזדמנות. לעתים קרובות הם אומרים שהחיים משתפרים ככל שעובר הזמן. אבי, ניצול שואה, נהג לומר שאמנם תחילת חייו הייתה קשה, 'אלוהים בהחלט פצה על זה אחר כך'.

זו מעולם לא היתה החוויה שלי. לאורך ילדותי תמיד ידעתי שהיה לי טוב. הבית שלנו היה מקום של חום וחגיגה, עם דלת פתוחה ולבבות פתוחים. חוסר ביטחון חברתי מעולם לא עבר לי בראש. בגיל 15, כשנסעתי לישראל, החברים שלי ערכו לי מסיבת הפתעה. כולנו בכינו בזמן שהתנגן "Wild World" של קאט סטיבנס, פסקול נוקב לרגע.

כרטיס טיסה המקורי שמצאתי באלבום תמונות

אמא שלי אפילו עלתה איתי על המטוס כדי להיפרד - עוד כשזה היה מותר. אמרתי לה שאתן הכל כדי להישאר, אבל אני חייבת לנסוע. בתוך הסערה של גיל ההתבגרות, ביליתי באותה שנה בקיבוץ, והחיים הרגישו כאילו הם נכנסים למקומם.

כשהתפקיד שלי כסוכנת נסיעות הסתיים (הייתי נוראית בזה), עברתי להיות מטפלת מיני. זו הייתה הפתעה, אבל זה היה כלום לעומת ההלם שנתתי להורי כשהחלטתי ללמוד לרפואה. אני ובן זוגי הכרנו בלימודים בקדם רפואיים בהאנטר קולג בניו יורק. בנינו משפחה יוצאת דופן, והחיים היו טובים.

קדימה לרגע שבו התמודדתי לראשונה עם סרטן ריאות בגיל 49, כשהבת הצעירה שלי היתה ​​בת 8. זה היה סיוט, ובאמת נדרש ״כפר״ כדי לעבור אותו. אבל עשינו זאת. המשכתי לחיות במשך 17 שנים, עד שזה חזר עם נקמה בשנה שעברה.

לרפואה המערבית יש מעט מה להציע לי כעת, ומכאן הצריכה של עשבי תיבול סיניים מגעילים שנקבעו על ידי דוקטור מכובד מאוד לרפואה סינית. אני צריכה להיות פתוחה לכל דרך לתקוף את הדבר הזה - אם אני רוצה לנסות להגיע לשתי חתונות נוספות ולזכות לנכד/ה נוסף בברכה. הפיכתי לסבתא שינתה את כל ההשקפה שלי על החיים. זה גרם לי להשתוקק לחיות לנצח, להיות שם בכל רגע.

בנוסף לחקר הרפואה הסינית, אני גם עושה שיעור מערכת אימון עצבית דינמית, הודות לבני. תוכנית זו נועדה להפוך ליקויים במערכת הלימבית של המוח ולנהל תגובות מתח יותר מתאימות. זה מסע קשה. דמיון מודרך, טכניקה הידועה כמסייעת לריפוי והחלמה מטראומה, היא מאתגרת במיוחד. לעיתים קרובות זה לוקח שנים להשתלט עליו, אבל אני צוללה לקורס מזורז. זה משהו שיכול להועיל לכולם, אם כי זה דורש מסירות אמיתית.

כרגע, אני לא חיה את החיים הכי טובים שלי. יכולתי בקלות להאשים את המדינה ואת ממשלתה. ישראל נמצאת במלחמה, והזרם המתמיד של החדשות ממלא אותנו בפחד ובחוסר ודאות. זו לא ישראל שהכרתי פעם, ואני מוצאת את עצמי תוהה אם זה המקום הנכון לבוא לריפוי. הקליפ הזה מ"כנר על הגג" עולה בראש.

אבל אני יודעת שסרטן הוא אכזרי, לא משנה היכן את/ה נמצא/ת. הוא גונב יותר מסתם זמן - זה מוריד לי את שמחת החיי- joie de vivre. אני מחפשת את זה אפילו ברגעים הכי קטנים. הבת שלי אתגרה אותי לפרסם סיפור באינסטגרם כל יום על משהו שגרם לי לחייך. זו הדרך שלה לעזור לי למצוא שביב של אושר בתוך החושך. פרסום מחדש של ממים מוגבל לפעם בשבוע 🤨. מיני גויאבה בגידול ביתי, פרנץ' טוסט, חצאית המדרס שלי והחתול של הבת שלי, חי, נכללו עד עכשיו.

אפשר לחזור לחזור להיות אן? בבקשה.

גרהם גרין אמר פעם "כשאנו לא בטוחים, אנחנו חיים" מה שמרמז שאי ודאות וספק הם מרכזיים בקיום האנושי. לא אתקל באמיתות מוחלטות ובתשובות נחרצות. כל מה שאני יכולה לעשות זה להישאר סקרנית.

כשהיקום דורש שינוי בצורת החשיבה שלנו, מוטב להקשיב. כשאני לא בטוחה לגבי אלוהים, למי אני פונה בתפילה? כל כך הרבה שאלות.

עד שניפגש שוב,

ד"ר אנה 🎗️