האם את עקרת בית מסורתית? אני לא, אבל אני בהחלט רוצה אחת
יש ימים כאלה, כמו היום, שבהם אני מרגישה דחף לכתוב. היום אני לא מרגישה שאני מתנדנדת על קצה התהום. לאחרונה אני תוהה אם היום הזה יגיע, אבל היום זה לא היום. אין כאב חד או תחושת כאב עמוקה. מזג האוויר קר – מינוס 3 מעלות – אבל הכבישים פנויים. אני יכולה ללכת ברגל. רק נורה אחת דולקת בלוח המחוונים של הרכב שלי ומאותתת על בעיה, ולא כמה בבת אחת. אז היום הוא יום טוב.
ימים כאלה גורמים לי לחשוב. האם יש יותר עקרות בית מסורתיות ממה שחשבתי, או שהן פשוט נמשכות אליי? רוב הדיונים על נשים מסורתיות מתמקדים בדור הצעיר, אבל אני מתכוונת דווקא לדור המבוגר. אנחנו אלו שקראנו את המסתורין הנשי של בטי פרידן והבנו את התמונה הגדולה. הספר פורץ הדרך הזה, שפורסם ב-1963, ערער על התפקידים המסורתיים של נשים בחברה האמריקאית, במיוחד על הרעיון שנשים צריכות למצוא סיפוק אך ורק דרך עקרות בית ואימהות. בזכות המהפכה החברתית הזו, לאמא שלי היה תואר אקדמי וקריירה. הנישואים של ההורים שלי היו הכל חוץ ממסורתיים.
לאחרונה אני מוצאת את עצמי מוקפת בנשים שחיות בחלוקת עבודה מגדרית מובהקת. זו לא ביקורת – זו רק אבחנה. אלו חברותיי הקרובות ביותר, ואני מתכוונת לכך ללא טיפת זלזול, אבל אני פשוט משתוממת.
אלו הנשים שמבשלות, מנקות, עוזרות בשיעורי בית, מסדרות בייביסיטר או דוגווקר, מנהלות את כל הלוגיסטיקה של הבית, ודואגות להזמין שולחן או לקבוע תורים. אם יש אורחים שמגיעים, הן אלו שאחראיות על ההזמנות, התכנון וההכנות. לפעמים, אם התמזל מזלן, בן הזוג עוזר בניקיונות או בקניות – אם נותנים לו רשימה מפורטת. הן לרוב מתיישבות לאכול רק אחרי שכולם סביב השולחן כבר שבעים. החיים שלהן הם מרוץ בלתי פוסק – סידורים בטייטס, התמודדות עם היומיום – אבל תמיד חוזרות הביתה עד שש בערב כדי שארוחת הערב תהיה מוכנה.
אני אוהבת את עקרת הבית המסורתית הזו.
..
אולי בגלל שאני חולה סופנית, אני מוצאת את עצמי חושבת על הדברים האלו. זה מרתק אותי עד כמה התפקידים הפטריארכליים מושרשים בחברה שלנו. כל כך הרבה נשים עושות הכל – ובן הזוג? בקושי נראה באופק.
אני רואה את זה גם בארצות הברית וגם בבית שלי בישראל.
הן נושאות בעול המטלות שאף אחד אחר לא רוצה לעשות. והן משוכנעות שזה עובד. הן אוהבות שליטה על הדברים וחוששות שבן הזוג יהרוס – יערבב את הלבנים עם הצבעוניים, לדוגמה, או יארוז את הדברים הלא נכונים. נשים לא שמות לב או לא שואלות שאלות. אבל אני חושבת שמעטות מאוד היו חוזרות על הדפוס הזה אם היו יודעות איך החיים יכולים להיראות אחרת.
אולי אני פשוט מקנאה ורוצה עקרת בית מסורתית משלי.
זה מרגיש כמו ל"קום אתמול בבוקר" (Groundhog Day) מסביבי.
נתקלתי בפתקית הזו שכתבתי לעצמי לשנת 2025. היא פשוטה, כנה, וכל מה שאני צריכה כרגע. אולי גם אתם תמצאו בה משהו שמדבר אליכם…
התרגום למאמר זה נעשה בעזרת רונן ודןדן אגמון